תנ"ך על הפרק - ישעיה טז - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה טז

350 / 929
היום

הפרק

שִׁלְחוּ־כַ֥ר מֹשֵֽׁל־אֶ֖רֶץ מִסֶּ֣לַע מִדְבָּ֑רָה אֶל־הַ֖ר בַּת־צִיּֽוֹן׃וְהָיָ֥ה כְעוֹף־נוֹדֵ֖ד קֵ֣ן מְשֻׁלָּ֑ח תִּֽהְיֶ֙ינָה֙ בְּנ֣וֹת מוֹאָ֔ב מַעְבָּרֹ֖ת לְאַרְנֽוֹן׃הביאוהָבִ֤יאִיעֵצָה֙ עֲשׂ֣וּ פְלִילָ֔ה שִׁ֧יתִי כַלַּ֛יִל צִלֵּ֖ךְ בְּת֣וֹךְ צָהֳרָ֑יִם סַתְּרִי֙ נִדָּחִ֔ים נֹדֵ֖ד אַל־תְּגַלִּֽי׃יָג֤וּרוּ בָךְ֙ נִדָּחַ֔י מוֹאָ֛ב הֱוִי־סֵ֥תֶר לָ֖מוֹ מִפְּנֵ֣י שׁוֹדֵ֑ד כִּֽי־אָפֵ֤ס הַמֵּץ֙ כָּ֣לָה שֹׁ֔ד תַּ֥מּוּ רֹמֵ֖ס מִן־הָאָֽרֶץ׃וְהוּכַ֤ן בַּחֶ֙סֶד֙ כִּסֵּ֔א וְיָשַׁ֥ב עָלָ֛יו בֶּאֱמֶ֖ת בְּאֹ֣הֶל דָּוִ֑ד שֹׁפֵ֛ט וְדֹרֵ֥שׁ מִשְׁפָּ֖ט וּמְהִ֥ר צֶֽדֶק׃שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּ֣א מְאֹ֑ד גַּאֲוָת֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְעֶבְרָת֖וֹ לֹא־כֵ֥ן בַּדָּֽיו׃לָכֵ֗ן יְיֵלִ֥יל מוֹאָ֛ב לְמוֹאָ֖ב כֻּלֹּ֣ה יְיֵלִ֑יל לַאֲשִׁישֵׁ֧י קִיר־חֲרֶ֛שֶׂת תֶּהְגּ֖וּ אַךְ־נְכָאִֽים׃כִּ֣י שַׁדְמוֹת֩ חֶשְׁבּ֨וֹן אֻמְלָ֜ל גֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֗ה בַּעֲלֵ֤י גוֹיִם֙ הָלְמ֣וּ שְׂרוּקֶּ֔יהָ עַד־יַעְזֵ֥ר נָגָ֖עוּ תָּ֣עוּ מִדְבָּ֑ר שְׁלֻ֣חוֹתֶ֔יהָ נִטְּשׁ֖וּ עָ֥בְרוּ יָֽם׃עַל־כֵּ֡ן אֶבְכֶּ֞ה בִּבְכִ֤י יַעְזֵר֙ גֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֔ה אֲרַיָּ֙וֶךְ֙ דִּמְעָתִ֔י חֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה כִּ֧י עַל־קֵיצֵ֛ךְ וְעַל־קְצִירֵ֖ךְ הֵידָ֥ד נָפָֽל׃וְנֶאֱסַ֨ף שִׂמְחָ֤ה וָגִיל֙ מִן־הַכַּרְמֶ֔ל וּבַכְּרָמִ֥ים לֹֽא־יְרֻנָּ֖ן לֹ֣א יְרֹעָ֑ע יַ֗יִן בַּיְקָבִ֛ים לֹֽא־יִדְרֹ֥ךְ הַדֹּרֵ֖ךְ הֵידָ֥ד הִשְׁבַּֽתִּי׃עַל־כֵּן֙ מֵעַ֣י לְמוֹאָ֔ב כַּכִּנּ֖וֹר יֶֽהֱמ֑וּ וְקִרְבִּ֖י לְקִ֥יר חָֽרֶשׂ׃וְהָיָ֧ה כִֽי־נִרְאָ֛ה כִּֽי־נִלְאָ֥ה מוֹאָ֖ב עַל־הַבָּמָ֑ה וּבָ֧א אֶל־מִקְדָּשׁ֛וֹ לְהִתְפַּלֵּ֖ל וְלֹ֥א יוּכָֽל׃זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מוֹאָ֖ב מֵאָֽז׃וְעַתָּ֗ה דִּבֶּ֣ר יְהוָה֮ לֵאמֹר֒ בְּשָׁלֹ֤שׁ שָׁנִים֙ כִּשְׁנֵ֣י שָׂכִ֔יר וְנִקְלָה֙ כְּב֣וֹד מוֹאָ֔ב בְּכֹ֖ל הֶהָמ֣וֹן הָרָ֑ב וּשְׁאָ֥ר מְעַ֛ט מִזְעָ֖ר ל֥וֹא כַבִּֽיר׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
שלחו כר. מין ממיני הגמל שירוץ מגזרת הכרי והרצים (מלכים ב' י"א י"ט), ויש אומרים כי מושל ארץ תואר הכר בעבור שפסיעתו בארץ גדולה מכל פסע, והנכון להיות כר סמוך כי לא ימצא רק אצל המושלים:והיה. מואב כעוף נודד:בנות מואב. הם הכפרים כמו וילכדו בנותיה (במדבר כ "א ל"ב):הביאי. דברי הנביא למואב, קודם שתבא לך זאת הצרה הביאי לנפשך עצה:פלילה. שם על משקל בכח האכילה (מלכים א' י"ט ח') מגזרת פלילים (דברים ל"ב ל"א):צלך. שתסתירי ישראל בברחם אליך נדחים, ממקומם:נודד. אליך, אל תגלי:יגורו. נדחי, דברי הנביא או השם בעבור כבוד ישראל:מפני שודד. ששדד שומרון והוא מלך אשור:כי וגו'. עוד יבוא עת שיאבד זה הנוגש ויכלה השוד:המץ. תואר השם והוא יוצא, למען תמוצו (ישעיהו ס"ו י"א) כמותו:תמו. מחנות רומס הוא מלך אשור:והוכן [בחסד]. בעבור החסד:כסא. המלוכה:באהל דוד. היא ירושלם:שופט. זה חזקיהו:ומהיר צדק. תאר השם מגזרת מהרה:שמענו. ידבר הנביא על לשון ישראל או הגוים:גא. חסר ה"א והיא מלה זרה::לא כן בדיו. לא יהיה כן בדיו כמו ותעש בדים (יחזקאל י"ז ו'), ויש אומרים מחשבותיו, ולא כן כמו כן בנות צלפחד ובדיו כמו בדיך מתים יחרישו (איוב י"א ג'):לכן. לאשישי. יש אומרים ליסודי, והטעם שיהגו והם נאים כאשר יספרו מעלת אשישי קיר חרשת, וכן בתרגום ארמית ואושיא יחיטו (עזרא ד' י"ג), והנכון בעיני שהוא כמו אשישי ענבי' והעד גפן שבמה, והטעם שתהגו ואתם נכאים כאשר תזכרו ימי השמחה הפך היללה:כי שדמות. כמו ומשדמות עמורה (דברים ל"ב ל"ב) כמו גפנים:אמלל. כל אחד:בעלי גוי'. כמו אדני יוסף (בראשית ל"ט כ'), כ סף ישיב לבעליו (שמות כ"ד ל"ד), והם מלכי אשור:הלמו שרוקיה. הכו כמו והלמה סיסרא (שופטים ה' כ"ו):עד יעזר נגעו. כל כך היו רחבים:תעו מדבר. שרחבו עד מקום שאין שם ישוב:שלוחותיה. אילניה כמו שלחיך פרדס רימונים (שיר השירים ד' י"ג):נטשו. כמו והנם נטושי' (שמואל א' ל' ט"ו), פרושים:על כן אבכה. יאמר כל א' וא' ממואב:גפן שבמ'. שם מקום ויחסר על:אריוך. מלה זרה כי היו"ד תחת הוי"ו והוי"ו תחת ה"א נח והיא מלה זרה, והכ"ף לנוכח חשבון, והיא מדינת מואב הגדולה:על קיצך. פרי הקיץ:הידד. זאת המלה ידברו בה הרומסים והדורכים והנה ישחת הפרי והקציר בעודנו רטוב:ונאסף. יאסף הגיל אל אחרים מהם, והטעם יסור מהם:הכרמל כי גם למואב חלק בו:ירועע. מגזרת תרועה (ויקרא כ"ג כ"ד) מהפעלים השניים כפולי האות האחרון:הידד. ביקב להוציא היין לשבח, הפך הקיץ והקציר:על כן מעי. איננו דברי הנביא רק ידבר על לשון איש מואב:והיה כי נראה כי נלאה מואב. עלה על הבמה לע"ז, או נלאה על הבמה כטעם ולא יוכל, והוא הנכון:זה. אשר דבר יי, דברו היא גזרה שגזר, כמלך שיאמר למשרתיו עשו כן על דרך משל להבין השומעי':ועתה דבר וגו'. השם גלה זה הסוד כי שלש שנים נשארו, והטעם [צ"ל וטעם] כשני שכיר שכל יום יבשר נפשו מתי יגיע הקץ כן הנביא היה שמח בגעת קץ אידם:ונקלה. כבודו שהוא המון רב וישאר מעט מזער:לא כביר. לא עם גדול במספר [כמו] ידוע כבירים, (איוב ל"ד כ"ד) או טעמו לא ישאר מהם אדם גדול כמו הן אל כביר [שם ל"ו ה']:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך